Mailbox
י”ז תמוז אשר במהרה יתהפך לנו ליום שמחה
כבוד הרבנים החשובים שליט”א
תמוה לי קצת הנושא אודות חשש בישול גוים – כי ראיתי הרב בעלסקי שליט”א כותב שכל מתחלה נעשה הבישול רק כדי לעשות ממנו דבר שאינו עולה על שלחן מלכים אז אין כאן חשש בישול עכו”ם [וזה ההיתר שנוקטים האו יו ברייז קריספיס, ששם מבשלים האורז מתחלה בבישול גמור] וא”כ לכאורה לפי זה הכא נמי כיון שלבסוף יה’ זה מים, אז מתחלה מעולם לא חל האיסור
בכל הכבוד
אהרן גאלדמינצער
Dear Rabbi Goldmintzer,
The psak from Rav Belsky that you were referring to is explained in Teshuva A-143 regarding miso. The reason to be maikel not to consider miso as bishul akum even though it is made from cooked rice is because it is made into a rice drink which is not olah al shulchan melachim in one continuous process תהליך בלתי-נפסק. Only then can we say that the rice never became issur and we can look at the end result. In Sake production first rice is prepared in a way that it is olah al shulchan melachim and becomes assur. Only later is this rice converted into a drink. Once the rice becomes assur, the issur can not merely be removed by making it no longer olah al shulchan melachim.
A-143
Rice Pudding and Miso
מפעל של נכרים ובו עושים ריי”ס פודינ”ג (rice pudding), ואורז יש בו משום בשול עכו”ם, שהרי עולה הוא על שולחן מלכים אך הריי”ס פודינ”ג הזה אינו עולה על שולחן מלכים, אכן אילו היו מפסיקים את תהליך הבשול באמצע הי’ האורז שפיר נשאר עולה על שולחן מלכים, אלא שהנכרי מדליק את האש (או דוחק את הכפתור) ומתחיל תהליך בלתי-נפסק שסופו של המאכל ליהפך לאינו עולה על שולחן מלכים.
ונראה, דבאבני נזר סימן ק’ הביא שנחלקו האחרונים במקרה שבישל הנכרי איזה מאכל כמאכל בן דרוסאי ונאסר, ושוב לקחו הישראל וגמר את בשולו, אם לדון בישולי גוים כמאכלות אסורות ולומר בו דטריפה אינה חוזרת להכשרה, או לדון בישולי גוים כאיסור התקרבות (אך לא כמאכלות אסורות), וממילא לא ינהוג בו כלל זה. וקיי”ל לקולא בפרט זה (כמבואר ברמ”א סימן קי”ג ס”ק ט’).
והוא הדין הכא, אף שבאמצע תהליך הבשול כבר נאסר האורז הזה, אך לא חל בו הך כללא דמאכל שנאסר אינו חוזר להיתרו, וממילא נראה לומר שכמו שאילו הי’ הישראל גומר את הבשול הי’ חוזר המאכל האסור הזה להיתרו, כמו כן בנידון זה מאחר שהבשול הזה עומד הוא מתחילתו להופכו להמאכל שאינו עולה על שולחן מלכים, נראה להתיר. כן דעתי נוטה.
צבי שכטר
עש”ק פ’ וירא תשס”ג
Rav Belsky commented as follows:
לשון הרשב”א בתורת הבית הארוך בבשלו עכו”ם כמאכל בן דרוסאי ונאסר ואחר כך גמרו ישראל “דחוזר להכשירו” וכן הכא, ויפה כתב ידידי לעיל.
אלא שלדעתי לא צריך לזה כי אין להתחשב במה שנחשב עולה על שולחן מלכים באמצע בתהליך כי בשעת מעשה לא ראוי לאכילה כי קדירה רותחת אינה ראוי’ כבגמ’ ביצה (דף כו: וכז.) אלא שלא נתקצה כי הויתו בידי אדם עי”ש אבל לחשבו ראוי למלכים על שם אותו רגע כמימריה באמצע התהליך בזמן שהוא רותח לא מסתבר כלל.
י. בעלסקי
כ”ה מרחשון תשס”ג